ילדים ונוער בסיכון

מסגרות חוץ ביתיות לילדים ובני נוער בסיכון

השמת ילדים ובני נוער במסגרות חוץ ביתיות נשענת על העיקרון כי כל עוד ניתן לתת מענים במסגרת הקהילה תמנע השמת הילדים במסגרות חוץ ביתיות. אולם, יש מצבים בהם הוצאת ילד מביתו לפרק זמן קצר או ארוך, היא בלתי נמנעת והיא האפשרות המתאימה ביותר לצרכיו.

המשרד מפעיל מסגרות חוץ ביתיות לילדים ובני נוער בסיכון, המופעלות הן על ידי המשרד והן באמצעות ארגונים פרטיים וציבוריים. במסגרות עובדים צוותים רב מקצועיים, המפעילים תוכניות ייחודיות. כלל מסגרות אלה מפוקחות על ידי המשרד.

הפניית ילד למסגרת חוץ ביתית:
ילד יופנה למסגרת חוץ ביתית מסיבות הקשורות בו או במשפחתו אשר מסכנות אותו, או שאינן מאפשרות את התפתחותו התקינה. מעבר לכך, יכול בית המשפט לנוער להורות על הוצאתו של ילד לסידור חוץ ביתי. ההחלטה על השמת ילד במסגרת חוץ ביתית נעשית כחלק מתהליך, שמטרתו להעניק לילד מסגרת חינוכית-טיפולית מסודרת ובטוחה שתענה על צרכיו. ההחלטה מתקבלת ע"י צוות מקצועי בועדת תכנון-טיפול בלשכה לשירותים חברתיים, בשיתוף עימו ועם הוריו.
ניתן להעביר ילד למסגרת חוץ ביתית על ידי פנייה למחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, יועץ ביה"ס וקצין ביקור סדיר. המדיניות היא להגביל את הסידור החוץ ביתי לתקופה של עד 4 שנים כאשר במקביל נמשכים המאמצים לשיקום המשפחה ולהחזרת הילד לביתו.
את המסגרות החוץ ביתיות ניתן למיין למספר סוגים: פנימיות, הוסטלים, מעונות משפחתיים ודירות בקהילה, מסגרות להתערבות בזמן משבר ומשפחות אומנה.

• פנימיות:
  המשרד מפעיל קשת רחבה של פנימיות המותאמות למגוון צרכיהם של הילדים ובני הנוער; החל מפנימיות הנשענות על שרותי הקהילה בה הן נמצאות ועד פנימיות המקיימות חלק ניכר מהמענים הנדרשים בתוך המתחם הפיזי של המסגרת (לדוגמא- לימודים). מספר המתחנכים בפנימייה נע בין 15-300 ילדים וכן מעונות משפחתיים המאכלסים בין 7-12 חניכים. מרביתן בבעלות ציבורית ופרטית והן נותנות שירות לכל המגזרים- ממלכתי-חילוני או דתי, חרדי, ערבי.
  בפנימיות מטופלים ילדים ובני נוער החל מהגיל הרך וכלה במתבגרים, הגדלים בקבוצות גיל שונות או רב גילאיות, בהתאם למודל הטיפול. הילדים מטופלים ע"י מדריכים חינוכיים ומטפלות או זוגות. בפנימיות מועסק צוות טיפולי רב מקצועי, הכולל פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי ומטפלים בתחומים שונים (דוגמת אומנויות), בהתאם לסוג הפנימייה ולצרכי הילדים בה. כמו כן מתבצעת בפנימיות פעילות העשרה מגוונת.
  הפנימיות מסווגות למס' סוגים בהתאם לאוכלוסיות המטופלות בהן:
  • פנימיות חינוכיות- לחניכים שאובחנו כבעלי תפקוד תקין או בעלי פגיעה מעטה בהתפתחות, ויש פוטנציאל גבוה לקדם את מצבם.
  • פנימיות שיקומיות- לחניכים עם ליקויי למידה ו/או פער לימודי ניכר ו/או חסכים רגשיים, שאובחנו כבעלי פוטנציאל התפתחות תקין.
  • פנימיות טיפוליות- לחניכים בעלי תפקוד לקוי בתחומים רבים עקב ליקוי אורגאני, התנהגותי, נפשי-רגשי או שילוב ביניהם וצורך במסגרות חינוך מיוחד.
  • פנימיות פוסט אישפוזיות- לחניכים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז ומניעתו. קולטות גם אוכלוסיות קצה, עם בעיות מורכבות והפרעות התנהגות קשות שאינן נקלטות בפנימיות הטיפוליות.
  • פנימיות חסות הנוער- מיועדות לבני נוער, שכל ניסיונות הטיפול הקודמים בהם, במסגרות השונות לא נשאו פרי. פנימיות אלה שייכות לרשות חסות הנוער, האחראית על טיפול חוץ ביתי סמכותי- כופה, במתבגרים המצויים במצבים של עבריינות וסטייה חברתית. בני הנוער מופנים לפנימיות באמצעות צווי בתי משפט לנוער. אמצעי הטיפול הנם מגוונים ומשפיעים גם על אופי המסגרות, לדוגמא- הוסטל ימי, חוות פנימייתיות המדגישות את הטיפול באמצעות בעלי חיים ועוד.
    • פנימיות המפעילות מרחב "מגן" (נעול)
      "המגן" – המרחב הנעול הוא המסגרת הקיצונית ביותר מבחינת ההרחקה מהחברה. זוהי יחידה טוטאלית שמאפשרת שליטה מרבית לחוסים ולצוות. הפעילות החינוכית-טיפולית אינטנסיבית מאוד, ומאפשרת התארגנות וסוציאליזציה. מטרה נוספת היא ליצור רגיעה, ולאפשר למתבגר להיחשף וללמוד דרכים חדשות. מרחב זה מנותק מהקהילה הסובבת את המעון. המתבגר יועבר למרחב הקידום, שהוא שלב מתקדם יותר, כאשר הוא בשל לחיים בקהילה פתוחה, הפנים גבולות וסיגל מנגנוני ריסון בסיסיים.
    • פנימיות המפעילות מרחב "קידום" (סגור)
       מרחב "הקידום" מהווה קהילה טיפולית בה תנאי החיים אינם מבוססים על הסביבה הפתוחה, אך נגזרים ממנה ונמצאים בזיקה אליה. המתבגרים במסגרת זו זקוקים להתערבות אינטנסיבית, אך הם בעלי מוטיבציה בסיסית לשתף פעולה במהלך הטיפול. המרחב הפיזי אינו מוגן כמו ב"מגן" (חומות, נעילה, בידוד וכו'), אך כל צרכי המחייה וההעשרה מצויים בתוך המרחב כגון: בית ספר, הכשרה מקצועית ופעילות חברתית. הקשר עם הקהילה קיים, אך מבוקר.
• הוסטלים, מעונות משפחתיים ודירות בקהילה: 
  • ההוסטלים שייכים למרחב "השילוב" ברשות חסות הנוער. מדובר במסגרות קטנות עד 16 בני נוער. ההוסטלים הנם מסגרות פתוחות, הממוקמת בבית מגורים בקהילה. המתבגרים במרחב זה מסוגלים לנהל אורח חיים עצמאי יחסית, אם כי הם עדיין נמצאים בפיקוח לאורך כל היום. במהלך היום הם משולבים במערכות הקהילתיות – בית ספר, עבודה, מתנ"ס וכד'. למרחב זה  מגיעים מתבגרים ממרחבי "המגן" ו"הקידום" לאחר תהליך טיפול ממוקד, או ישירות מהקהילה.
  • מעון משפחתי בקהילה- מעון המנוהל ע"י זוג נשוי וגדלים בו עד 12 ילדים. המעון מקיים אורח חיים משפחתי כשילדי המעון לומדים בקהילה וצורכים את שרותי הקהילה.
• מסגרות להתערבות בזמן משבר
  • מרכזי חירום- מסגרת לילדים הנמצאים במצבי סכנה הנובעים מהזנחה מצטברת ומהתעללות, ומחייבים הגנה מיידית של הילדים מחוץ לבית ואבחון כולל לפרק זמן קצר ועד 3 חודשים.
  • מקלטי חירום לנערות- מסגרות קטנות, המיועדות ל 12 נערות. מטרת המקלטים להגן  על הנערה מפני הגורם המסכן (במשפחה ומחוץ לה) ולהעניק טיפול תומך במהלך המשבר. השהות במקלט הינה מרצון ולטווחי זמן משתנים. הפניה באמצעות עובדים סוציאליים ברשויות המקומית ומשטרה. בארץ פועלים 3 מקלטים: למגזר היהודי הכללי, למגזר החרדי ולמגזר הערבי.
  • בתים למתבגרים חסרי קורת גג- כתובת זמנית לבני נוער שברחו או גורשו מביתם ומתגוררים ברחוב ובני נוער שלא נמצא להם מענה במסגרות מוכרות. תפקידה של המסגרת למנוע התדרדרות לתרבות עבריינית. הבית נותן "פסק זמן" (עד 3 חודשים) להתארגנות ראשונית, במטרה לתווך בין הנער למשפחתו  ו/או לקהילתו ולסייע לו להגיע למסגרת חיים נורמטיבית.
• משפחות אומנה:
  "אפילו ביל גייטס לא יכול לתרום את מה שאנחנו תורמים לקהילה ולילדים", מדברי אב במשפחת אומנה.
  אומנה היא חלופה טיפולית, המשמשת משפחה תומכת לילדים שיש להוציאם מהבית לפרק זמן קצר או ארוך. המסגרת המשפחתית מנוהלת ע"י הורים אומנים, המקבלים לביתם ילד נזקק, על מנת לטפל בו כפי שהורים מטפלים בילדיהם. האווירה הביתית האינטימית באומנה, קיומן של דמויות קבועות המטפלות בילד וההתייחסות האישית למכלול צרכיו הפיזיים והרגשיים של הילד נועדו להקטין את הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מניתוק הילד מהוריו הביולוגיים ומסביבתו הטבעית.
  ראוי לציין שמשרד הרווחה נושא בהוצאות אחזקת הילד.
  
  מדיניות השמת הקטין במשפחת אומנה:
  כל סידור של ילד באומנה מבוסס על תכנית טיפולית-שיקומית כוללת לילד ולהוריו. התכנית מתייחסת למטרות הסידור, דרכי ההתערבות הנדרשות וכן הערכה לגבי משך הסידור. ההנחה הבסיסית היא, שההורים הביולוגיים של הילד הנמצא באומנה, ממשיכים להיות דמויות המרכזיות בחייו ויש לכבד ולעודד את הקשר איתם.
  באומנה, בניגוד לאימוץ, קיימת "השלמת הורות" בין ההורים הביולוגיים לאומנים. חלוקה פנימית זו שואפת לשתף ככל האפשר את ההורים הביולוגיים בהורות במידה קונסטרוקטיבית שתענה על צרכיו של הילד.
  האומנה היא ייחודית כחלופה טיפולית. אין מדובר בגוף "מקצועי" שקם כדי לתת מענה, אלא על שימוש בכוחות החיובים והחזקים של הקהילה. משפחה אומנת היא הביטוי, אולי, החזק ביותר של מעורבות חברתית, ערבות הדדית. לכן יש בחלופת השמה זו בנוסף למתן מענה לצרכיו של ילד, "העצמה" של הקהילה, החברה. תרומה שחשוב לשים לב אליה ולעודדה.
  קיימים שני סוגי אומנה:
  • רגילה:  לכל הילדים מגיל 0-18, עדיפות לקליטה עד גיל 12.
  • פוסט אשפוזית: לילדים אחרי אשפוז פסיכיאטרי, או כחלופה לאשפוז ומניעתו מגיל 0-12.

לחיפוש השמה (פנימייה או אומנה)