האימוץ במדינת ישראל הוא סגור על פי צו. החוק מאפשר במקרים מסוימים שמירת קשר בין הילד לדמויות משמעותיות עבורו ממשפחתו הביולוגית: הורים, אחים, סבים וסבתות. סוג זה של אימוץ נקרא אימוץ עם קשר (נקרא בספרות גם אימוץ פתוח).
שמירת הקשר באימוץ עם קשר מתקיים בדרגות שונות: החל מהעברת מידע להורה הביולוגי על המאומץ ע"י פקידי הסעד והעברת/החלפת תמונות, מכתבים או קלטות וידאו, ועד לקיום מפגשים בפועל בין המאומץ ובין מי ממשפחתו הביולוגיות והכרות בין מי מהמשפחה הביולוגית והמשפחה המאמצת.
ההחלטה על אימוץ עם קשר מתקבלת ע"י ביהמ"ש כאשר שימור הקשר הוא לטובת המאומץ ועונה על צרכיו לרצף רגשי-קוגניטיבי עם עברו. אימוץ עם קשר יכול להתבצע רק במקרים בהם הוא מתאים לשלושת צלעות האימוץ המאומץ, ההורה/מי מהמשפחה הביולוגית והמשפחה המאמצת.
בארצות מסוימות בעולם כגון, אוסטרליה וניו זילנד, אימוץ עם קשר היא שיטת האימוץ היחידה וכל ילד, ללא קשר לגיל האימוץ, שומר על קשר עם הוריו הביולוגים.
התנאים להמלצה על אימוץ עם קשר:
הילד המאומץ
לילדים שקיים קשר משמעותי חיובי עם מי מבני משפחה לפני המסירה לאימוץ.
הילד לא חווה טראומות בקשר עם בן המשפחה כגון התעללות מינית, פיזית או נפשית קשה.
משפחה ביולוגית
הורים ביולוגיים או משפחה ביולוגית אשר השלימו עם חוסר מסוגלותם לגדל את הילד ונותנים לילד את ברכתם להעברתו למשפחה מאמצת. משפחה אשר מקבלת את תנאי האימוץ, גבולות האימוץ ואת הסמכות ההורית של ההורה המאמץ.
ההורים מאמצים
הם בעלי רגישות לילד ואמפטיה כלפי המשפחה הביולוגית, הם בעלי ניסיון חיובי בהורות ודימוי עצמי גבוה. עליהם להסכים לקיום המשך קשר עם דמות מהמשפחה הביולוגית ולהיות מסוגלים למלא את חלקם בקיומו.