חזור

רשות חסות הנוער הנה אחת מיחידות האגף לשירותי תקון במשרד הרווחה.
הרשות אחראית על טיפול חוץ ביתי סמכותי-כופה במתבגרים המצויים במצבים של עבריינות וסטייה חברתית.
היא מטפלת בבני נוער המצויים בקצה הרצף הטיפולי-חינוכי במדינת ישראל, לאחר שכל ניסיונות הטיפול הקודמים בהם לא נשאו פרי. מתבגרים אלו נמצאים במצבי סיכון וסכנה, ומופנים לטיפול במעונות רשות חסות הנוער.
ייעוד
להיות הגורם המרכזי בישראל, המפתח ומפעיל רשת מגוונת של מסגרות מומחיות בחינוך, בשיקום ובטיפול חוץ-ביתי סמכותי, למתבגרים במצבי סיכון וסכנה בקצה  הרצף, המופנים על פי החוק או בצל החוק.

•  רשות חסות הנוער מפעילה בתוך מסגרותיה מגוון של תשומות חינוכיות טיפוליות הבאות לתת מענה על מגוון הצרכים של אוכלוסייה רב בעייתית.
•  תשומות אלו ניתנות באופן דיפרנציאלי ומותאמות לצרכי החניכים על מנת לציידם בכוחות, יכולות ומיומנויות בהשתלבות נורמטיבית בקהילת המוצא.
•  הרשות שואפת למתן מענה ייחודי לבעיות ולאוכלוסיות הדורשות התייחסות מיוחדת ומותאמת.

תפקידי רשות חסות הנוער

•  מתן רשת מענים חוץ ביתיים סמכותיים למתבגרים במצבי סיכון וסכנה.
•  אבחון והתערבות קצרת טווח במצבי משבר וסכנה.
•  הפעלת מסגרות קורת גג כתחליף לחיים ברחוב.
•  יצירת מענים ייחודיים לאוכלוסיות תפר (כגון: חלופות מעצר, שילוב בריאות הנפש וכד’).
•  פיתוח מיומנויות טיפול וחינוך ייחודיות ותכניות למתבגרים השוהים במסגרות החסות.
•  הפעלת תוכניות הוראה להשלמת השכלת יסוד והכשרה מקצועית למתבגרים במעונות.
•  קביעת מדיניות פיקוח ובקרה על מכלול השירותים הניתנים במעונות.
•  פיתוח כוח אדם למתן מכלול שירותים למתבגרים במעונות.
•  ביצוע מעקב בוגרים ובקרה.
•  קיום מערכת יחסי גומלין שוטפת עם הקהילה.

מערך המוסדות לטיפול סמכותי כופה
טיפול פנימייתי וכופה ניתן בישראל כאמור בידי רשות חסות הנוער שבמשרד הרווחה, והיא היחידה שמוסמכת על פי חוק לפעולה זו. הרשות מפעילה מערך של  כ- 57 מוסדות. ברשות חסות הנוער ארבעה מרחבים תפיסתיים: מרחב המגן (נעול), מרחב הקידום (סגור), מרחב השילוב (פתוח בקהילה) ומרחב התערבות במשבר (טיפול קצר מועד והסתכלות) (וגשל, 2000), והיא פועלת כרשת המאפשרת ניוד בין המרחבים הטיפוליים השונים, בהתאם למצבו הנתון של המתבגר וצרכיו.

•  מרחב "המגן" (נעול)
  "המגן" – המרחב הנעול הוא המסגרת הקיצונית ביותר מבחינת ההרחקה מהחברה. זוהי יחידה טוטאלית שמאפשרת שליטה מרבית לחוסים ולצוות.
   הפעילות החינוכית-טיפולית אינטנסיבית מאוד, ומאפשרת התארגנות וסוציאליזציה. מטרה נוספת היא ליצור רגיעה, ולאפשר למתבגר להיחשף וללמוד דרכים חדשות. מרחב זה מנותק  מהקהילה הסובבת את המעון. המתבגר יועבר למרחב הקידום, שהוא שלב מתקדם יותר,  כאשר הוא בשל לחיים בקהילה פתוחה, הפנים גבולות וסיגל מנגנוני ריסון בסיסיים.
•  מרחב "הקידום" (סגור)
   מרחב "הקידום" מהווה קהילה טיפולית בה תנאי החיים אינם מבוססים על הסביבה הפתוחה, אך נגזרים ממנה ונמצאים בזיקה אליה. המתבגרים במסגרת זו זקוקים להתערבות אינטנסיבית, אך הם בעלי מוטיבציה בסיסית לשתף פעולה במהלך הטיפול. המרחב הפיזי אינו מוגן כמו ב"מגן" (חומות, נעילה, בידוד וכו'), אך כל צרכי המחייה וההעשרה מצויים בתוך המרחב כגון: בית ספר, הכשרה  מקצועית ופעילות חברתית. הקשר עם הקהילה קיים, אך מבוקר.
• מרחב "השילוב"
   מרחב "השילוב" הינו מסגרת פתוחה, שממוקמת בבית מגורים בקהילה הפתוחה. המתבגרים במרחב זה מסוגלים לנהל אורח חיים עצמאי יחסית, אם כי הם עדיין נמצאים בפיקוח לאורך כל היום. במהלך היום הם משולבים במערכות הקהילתיות – בית ספר, עבודה מתנ"ס וכו'. למרחב זה  מגיעים מתבגרים ממרחבי "המגן" ו"הקידום" לאחר תהליך טיפול ממוקד, או ישירות מהקהילה.
• מרחב "התערבות במשבר"
   מרחב זה כולל מסגרות מסוגים שונים: נעולות סגורות וקהילתיות. המטרה העיקרית בו היא אבחון  ואיתור הסיבות לתהליך ההידרדרות המואץ של המתבגרים, תוך שימוש בשיטת טיפול קצר מועד(עד שלושה חודשים). המתבגרים מגיעים למרחב זה בצו בית-משפט מיוחד – צו הסתכלות, ולעיתים בתום התערבות קצרה ניתן להחזירם לקהילה (ראובן, 2003).

המעונות במרחבים השונים מהווים קהילה טיפולית ומשלבים תכנים לימודיים, חינוכיים ומקצועיים, לצד טיפול אישי וקבוצתי והתערבות משפחתית. תכנית ההתערבות הסמכותית מאפשרת טיפול צמוד שמספק בטחון ומאפשר פיתוח מנגנוני ריסון עצמי, חיזוק כוחות אגו, פיתוח בוחן מציאות ופריסת אלטרנטיבות לבחירה אישית. למרות שחלק מהמרחבים אינם קשורים לקהילה, וחלקם אינם קשורים לקהילת המקור של החניכים, מוקדשת במסגרות אלו תשומת לב רבה לחיזוק הקשרים של בני הנוער עם גורמים קהילתיים (מקומות עבודה, מסגרות חינוך, לשכת תעסוקה ועוד). דגש מיוחד מושם גם על שיקום היחסים של בני הנוער עם משפחתם, ושיתוף בני המשפחה בתהליך הטיפולי ובהכרעות על המשך הדרך (ראובן, 2003).

התפיסה החינוכית
התפיסה החינוכית במוסדות שואפת ליצירת אוירה נורמטיבית. בשל המורכבות הרבה של בעיות מתבגרים שרבים מהם מצויים במצב של כאוס בהגיעם למוסד, נוצר הצורך בהצבת גבולות ברורים. בשל כך אנשי הצוות, ובעיקר המדריכים החינוכיים מעורבים במפגשי משמעת רבים. סגנון התנהגות המדריך החינוכי במפגשי משמעת קשור, על פי ההשערה המרכזית בעבודה זו, לתכונות המדריך, ליתר פירוט למרכיב הסמכותי באישיות המדריך, למידת האמונה שלו בעולם צודק, לתפיסת התפקיד ולתפיסת החניך.

חזור