סוגיית תחומי האחריות של המשרד מחריפה במיוחד במצבי חירום, בין השאר בגלל התרחבות אוכלוסיות-היעד, מורכבות בעיותיהן וריבוי הארגונים הנרתמים לסייע להן. כך קרה במלחמת לבנון השנייה, כך קורה בימים
אלה בטיפול החברתי בתושבי "עוטף עזה", וכך עלול לקרות במצבי חירום בעתיד – למשל במקרה של
רעידת אדמה. מצבי חירום מקומיים, אזוריים ולאומיים מחייבים להבהיר את תחומי האחריות בין
המערכות בעוד מועד, בכל הרמות הארגוניות ובין כל הארגונים המעורבים – בעיקר הציבוריים,
אך גם הוולונטאריים והפרטיים.
על רקע הלקחים שהופקו מאירועי החירום האחרונים וכחלק מההערכות למצבי חירום בעתיד,
נבחן בבמה זו:
מה יהיו גבולות ותחומי האחריות של המשרד ושל שירותי הרווחה המקומיים במצבי חירום בעתיד? מה יהיה מקומם ותפקידם של הארגונים הפילנתרופיים מהמגזר השלישי? מי יהיו הגורמים המתאמים והמתכללים
ברמה הממלכתית וברמת הרשויות המקומיות? מהו הידע שהצטבר בנושא זה, וכיצד ניתן להטמיע אותו
בכל הרמות הארגוניות? כיצד ניתן להכשיר כוח-אדם מקצועי ומתנדב בתקופת השגרה, להכרת
גבולות האחריות שלנו בתקופות חירום? כיצד ניתן לשפר את המיומנויות המקצועיות
של העובדים הסוציאליים בשיתופי פעולה עם אנשי מקצוע אחרים
ועם ארגונים חיוניים בסביבתנו?