בין מומחיות לכוללנות בעבודה סוציאלית – האם יש מקום למומחיות בכוללנות?*

לצפייה בבמה

מרכזיות הגישה הכוללנית בעבודה סוציאלית נקבעה באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת. תע"ס 1.20
[2.42, ז'] קובע: "יחידת הטיפול היא המשפחה. ככלל, יטפל רק עובד אחד במשפחה". גישה זו אמורה להנחות
את ארגון העבודה בשטח. לצד הנחיות אלה, המשרד קבע בתע"ס 2.4  רשימה ארוכה של "רכזי נושא" בתחומים שונים, כגון: זקנה, שיקום, ילדים בסיכון, פיגור וכד'. במקביל, איגוד העובדים הסוציאליים החל בסוף שנות ה- 70, בתהליך תכנון של הרמות המקצועיות ובהן, גיבוש תחומי מומחיות אחדים במקצוע. עד סוף שנת 2005,
הוכרו תשעה תחומי מומחיות: בריאות כללית; עבודה עם קהילות; תקון; משפחה; שיקום; נשים; זקנה;
ילד ונוער ובריאות הנפש. אך גם במצב עניינים זה, נותרו עובדים סוציאליים רבים ללא תחום
מומחיות ברור והם עוסקים בטיפול כוללני במשפחה אשר נקרא לעיתים גם "עבודה רב-תחומית".

לאור מגמות סותרות אלה, בבמה זו נבחן את השאלות הבאות:

מה הם מרכיבי העבודה הסוציאלית הכוללנית במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות? האם הכוונה היא לידע לעבוד עם  אוכלוסיות-יעד שונות, או לידע לפעול בשיטות התערבות שונות? האם יכולים לפעול צוותים
כוללניים המורכבים מעובדים בעלי מומחיות שונה? עד כמה עוסקים העובדים הסוציאליים הכוללניים
רק בטיפול ישיר, או גם בעבודה מערכתית בין-ארגונית ובין-תחומית לקידום פרויקטים קהילתיים
ולהשפעה על המדיניות החברתית? מה ידוע לנו על הקריירות המקצועיות של עובדים אלה?
האם רצוי לפתח את העבודה המשפחתית-כוללנית כתחום מומחיות נוסף בעבודה סוציאלית?