אפוטרופסות טבעית היא החובה והזכות של כל הורה לדאוג לצורכי ילדיו הקטינים.
בד"כ אפוטרופסות זו היא משותפת לזוג הורים הפועלים יחד בשיתוף פעולה.
אדם בוגר (מעל 18) הוא האפוטרופוס של עצמו.
ביהמ"ש יכול לשלול אפוטרופסות מהורה או מאדם ולמנות אפוטרופוס נוסף/אחר ל:
-
קטין הנמצא בסיכון או במצב משפחתי קיצוני
-
פסול דין (אינו כשיר לעמוד לדין ולכן חסר חובות וזכויות משפטיות)
-
אדם שאינו יכול דרך קבע או ארעי לדאוג לענייניו
-
אדם שאין אפשרות עדיין לזהותו
סוגי האפוטרופסות שעשוי בית המשפט להעניק הם:
תפקידו של אפוטרופוס הוא לפעול בשם החסוי ולדאוג לצרכיו היומיומיים, לנהל את ענייניו, לייצגו ולעשות למענו את מה שהיה מצופה לעשות ולפעול למען עצמו.
האפוטרופוס מחויב להגיש דו"ח שנתי (פרטה) על סטאטוס החסוי לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים .
כחלק מתהליך מינוי האפוטרופסות, רשאי בית המשפט לבקש מפקיד הסעד לסדרי דין במקום מגורי החסוי, תסקיר כדי לבחון האם החסוי אכן זקוק לאפוטרופוס, לבחור מועמדים ולבדוק (במידת האפשר) את הסכמת החסוי למנוי, לבדוק את יכולת של האפוטרופוס למלא את חובותיו (נגישות וזמינות) ולשלול חשש לניגוד אינטרסים.
במהלך הבדיקה, פקיד הסעד נפגש עם החסוי במקום שהותו נפגש עם המועמדים להתמנות כאפוטרופסים אוסף אינפורמציה ונותן את המלצתו לגבי סוג המינוי (מלא/ מפוצל/ מצומצם) וזהות האפוטרופוס.