פיגור שכלי

אבחון פיגור שכלי מאתר האם הפרט אכן לוקה בפיגור שכלי ובאיזו רמה בהתאם לקריטריונים המופיעים בחוקים:

• חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט – 1969 והתיקון לחוק משנת תשל"ה- 1975
• ההגדרה האמריקאית לפיגור שכלי 1992  AAMR  
• ההגדרה האמריקאית לפיגור שכלי 2002  AAMR  

קיימים שני שלבים:
א. השלב הראשון הוא ביצוע האבחון כלומר, הבדיקות בעזרתן ניתן להעריך את:

• היכולת של האדם
• קשייו 
• מידת התמיכה לה האדם  זקוק.

ב. השלב השני דיון בוועדת האבחון.סמכות הועדה היא:

• קבלת החלטה על פי החוק לגבי קיום פיגור שכלי
• דרכי הטיפול (רק לאחר קבלת החלטה על קיום פיגור שכלי).

הערות:  

1. יש הפרדה מוחלטת בין שני השלבים מבחינת אנשי מקצוע , כפיפות וכו.
2. במקרים מסוימים נערכת ועדת אבחון בלבד .

א. ביצוע האבחון הוא עריכת הבדיקות שבעזרתן ניתן להעריך את היכולת של האדם, את קשייו ואת מידת התמיכה לה הוא זקוק.

מתי פונים?
מצבים בהם  ניתן לפנות הם:

• כאשר קיים חשש שהאדם הוא עם פיגור שכלי והוא אינו מוכר באגף לטיפול באדם המפגר.
• הערכה תקופתית של אדם המטופל באגף לטיפול באדם המפגר.
• לצורך פנייה לועדת השמה של משרד החינוך.
• אנשים עם אבחנה כפולה של אוטיזם ופיגור שכלי.
• החלטה של בית המשפט/הפרקליטות לגבי אדם המועמד לדין ויש  ספק לקיום פיגור שכלי.
• דרישה מטעם הצבא.
• דרישה של וועדת חריגים (משרד הרווחה) או של  וועדת ההכרעה הבין-משרדית (משרד הרווחה ומשרד הבריאות, בריאות הנפש)  לצורך החלטה לגבי השאלה באיזה משרד יקבל האדם את הטיפול ההולם לצרכיו.

איך פונים?

• אדם המבקש לעבור אבחון יפנה אל העובדת הסוציאלית ברשות המקומית. 
• העובדת הסוציאלית תסביר לאדם הפונה מה המשמעות של תהליך האבחון ומה הם השלבים במהלכו.
• העובדת הסוציאלית תאסוף חומר/מידע רלוונטי ותעביר את הבקשה אל המפקח של האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה. 
• המפקח (פקיד סעד לחוק הסעד טיפול במפגרים),  יבדוק ויאשר את הבקשה ויעביר אותה אל מרכז האבחון המתאים. 
• מרכזי האבחון ממוקמים בפריסה ארצית על מנת לאפשר נגישות וזמינות לאוכלוסייה. במסגרות קהילתיות או במעונות פנימייה  ניתן לקבל אישור לעריכת אבחון נייד כלומר, ביצוע האבחון יהיה במסגרת עצמה. 
• אנשים המטופלים על ידי שירותים של האגף לטיפול באדם המפגר (מעונות פנימייה או שירותי קהילה למשל: הוסטלים, מע"ש, מרכזי יום טיפוליים) , ההפניה לאבחון תהיה על ידי העובדת הסוציאלית של המסגרת בשיתוף עם המשפחה.

תהליך האבחון:
1.  בתהליך האבחון בודקים את:

• התפקוד השכלי.
• יכולת ההסתגלות של המאובחן בתחומי החיים השונים.
• המצב הבריאותי והנפשי.
• מידת התמיכה לה זקוק המאובחן.
• הרקע המשפחתי והקהילתי 
• ההקשר התרבותי, סביבתי

2. שלבי האבחון:

• ההפניה מגיעה אל  מרכז האבחון
• המאובחן ומשפחתו מוזמנים על ידי מרכז האבחון למספר פגישות בהן מתקיימות בדיקות:
• ראיון סוציאלי למשפחה ולמאובחן
• בדיקה פסיכולוגית למאובחן
• בדיקה רפואית למאובחן 
• בדיקה פסיכיאטרית למאובחן  (במידת הצורך בלבד). 
• המשפחה מוזמנת לשיחת סיכום במרכז האבחון.
• בסיום האבחון המידע מועבר אל ועדת האבחון. 
• המשפחה עם המאובחן מופנים אל וועדת האבחון.
• על מנת להקל על המשפחה מתכנסת ועדת האבחון במרכז האבחון עצמו.

תהליך האבחון כולל בדיקות של:

• התפקוד השכלי
• יכולת ההסתגלות של הנבדק בתחומי החיים השונים
• המצב הבריאותי והנפש
• מידת התמיכה לה זקוק המאובחן
• צורכי המשפחה והסביבה הקהילתית

בתום האבחון מועברים הממצאים לדיון בוועדת האבחון המקבלות את ההחלטה הסופית בהתאם לחוק לגבי קיום פיגור שכלי, רמתו ודרכי הטיפול.

מערכת האבחון
כדי לאפשר נגישות וזמינות לאוכלוסייה המאובחנת, פרוסה מערכת האבחון בפריסה ארצית שבכל מרכז נערכים האבחונים לכל הגילאים. בנוסף, ישנה אפשרות לאבחון נייד-  הנעשה במסגרת הקהילתית של המאובחן או במעונו (בהתאם לצורך).
ההפניה לאבחון היא ע"י העובד הסוציאלי ברשות המקומית ונעשית במקרים הבאים:

• כשמתעורר חשש לפיגור שכלי באדם שאינו מוכר באגף לטיפול באדם המפגר.
• הערכה תקופתית של אדם המטופל באגף לטיפול באדם המפגר.
• לצורך אבחון צעירים הניגשים לועדת השמה של משרד החינוך.
• אנשים עם חשש לאבחנה משולבת של אוטיזם ופיגור שכלי.
• דרישת בית המשפט/הפרקליטות לאדם המועמד לדין ויש חשש שלוקה בפיגור שכלי.
• דרישה מטעם הצבא.
• דרישת וועדת חריגים (משרד הרווחה)/ וועדה בין-משרדית לצורך החלטה באיזה משרד יקבל אדם את הטיפול ההולם את צרכיו.

תהליך האבחון במרכז (לאחר קבלת הפניה):
המאובחן ומשפחתו מוזמנים למרכז למספר פגישות בהן מתקיימות הבדיקות ע"י צוות מקצועי של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, ורופאים ובהתאם לצורך גם פסיכיאטרים ומאבחנים תעסוקתיים.
בסיום האבחון, נעשית שיחת סיכום בה ניתנים ממצאי הבדיקות והם מועברים לדיון בוועדת האבחון המתכנסת במרכז האבחון עצמו לצורך קבלת החלטה, לגבי  קיום פיגור שכלי ודרכי טיפול.

ועדות האבחון
ועדות האבחון מורכבות מחמישה אנשי מקצוע (פקיד סעד, רופא, פסיכיאטר, פסיכולוג ומחנך) אשר ממונים על ידי שר הרווחה, כאשר מינוי הרופא והפסיכיאטר נעשה לאחר התיעצות עם שר הבריאות.
הוועדות מתכנסות ליד כל מרכז אבחון לפי בקשת פקידי הסעד, כדי:

• לדון במקרים שאובחנו במרכז (חברי הוועדה אינם מצוות המרכז עצמו).
• לדון מחדש בעניינו של אדם עם פיגור שכלי שהגיע לאבחון חוזר.
• לדון בעניינם של אנשים שיש חשש שהם מפגרים בשכלם, ויש לגביהם חומר עדכני שנאסף ע"י גורם מקצועי אחר (מכון להתפתחות הילד, בי"ח).

תפקיד הוועדה:

• להחליט בכל מקרה המובא בפניה, האם מדובר באדם עם פיגור שכלי (במידה ולא, תפקידה מסתיים)
• אם החליטה הועדה כי מדובר באדם עם פיגור שכלי, תקבע, אם ניתן, את רמת הפיגור השכלי ואת דרכי הטיפול.

עפ"י החוק – רק לועדת האבחון הסמכות לקבוע פיגור שכלי!
על פי החוק, על ועדת האבחון לקיים דיון מחדש אחת לשלוש שנים (לפחות) כדי לוודא שהפרט מקבל את הטיפול לו הוא נזקק בהתאם לצרכיו המשתנים ובהתאם למעגל חייו, לכוחותיו וקשייו.

מהלך עבודת הוועדה:

• הפניה לוועדה נעשית ע"י פקידי הסעד בצירוף:
  • דו"ח סוציאלי עדכני
  • דו"ח רפואי עדכני
  • כל דו"ח/אבחון פסיכולוגי ו/או דו"ח רפואי התפתחותי שישנו
  • דו"ח חינוכי/תעסוקתי עדכני
  • כל מידע אחר שיכול לסייע לועדת האבחון
    
• המוזמנים לוועדה:
  • האדם עליו דנים
  • האחראים (הורים ו/או אפוטרופוס) על האדם. תמיד יוזמנו שני ההורים וכל אפוטרופוס אחר, אם יש.
  • העובד הסוציאלי המטפל (בקהילה ו/או במסגרת חוץ ביתית).
  • בהליך פלילי – מוזמן גם ב.כ. הנאשם.
  • כל אדם אחר שלדעת ועדת האבחון יש לו מידע בנוגע לאדם שבעניינו הם דנים.
    הועדה לא תקיים דיון בהעדר האדם עליו היא דנה ו/או האחראים עליו, אלא אם הוסכם מראש אחרת.

• החלטות הועדה:
  החלטות הוועדה מבוססות על מידע מתהליך האבחון וחומר נוסף כפי שמחייב המחוקק, וכוללות:
  • הגדרה של רמת תפקודו של האדם
  • החלטה על דרכי הטיפול בתחומי החיים השונים

לצורך קבלת ההחלטות פוגשת הוועדה את המאובחן, את האחראי עליו, את הגורמים הטיפוליים המעורבים וכל גורם אחר שהיא מוצאת לנכון בהקשר למאובחן.
ההחלטות נמסרות בע"פ למוזמנים, ולאחר מכן נשלח סיכום הדיון בועדת האבחון לאחראים, לעובדים סוציאליים, לפיקוח ולמחלקת אבחון וקידום.

ערעור על החלטות וועדת אבחון
על החלטות ועדת האבחון  ניתן לערר לועדת ערר תוך 45 יום מקבלת סיכום הדיון.
וועדות הערר נמצאות בבתי משפט השלום בירושלים , ת"א וחיפה.

• רשאים להגיש ערעור:
  • האדם עליו דנה ועדת האבחון
  • האחראים (הורים ו/או אפוטרופוס) על האדם עליו דנה ועדת האבחון
• הרכב ועדת ערר: 3 חברים במינוי שר הרווחה:
  • שופט או מי שכשיר להיות שופט בית משפט שלום (יו"ר הועדה)
  • פקיד סעד
  • רופא פסיכיאטר

ועדת אבחון בהליך פלילי
החוק מכיר בצורך להתייחס באופן מיוחד לאנשים עם פיגור שכלי, הנמצאים במאסר או במעצר חוקי.
עפ"י החוק, רשאי בית המשפט, בהליך פלילי:

• לשלוח נאשם לרצות מעצרו / מאסרו במעון נעול (מעון נווה מנשה ליד חדרה).
• להפנות נאשם לועדת האבחון לשם קבלת חוו"ד ו /או  החלטה על דרכי טיפול.

באחריות הוועדה לתת חוות דעת לבית המשפט על מידת אחריותו הפלילית, יכולתו לעמוד לדין, יכולתו לשאת בעונש ולהחליט על דרכי טיפול אלטרנטיביות בנאשם שיש חשד שהוא עם פיגור שכלי. חוות דעת הועדה היא בגדר חוות דעת עבור בית המשפט שהוא הקובע הסופי.

כשנקבע שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין או אינו בר עונשין מחמת ליקוי בכושרו השכלי, בית המשפט עשוי להחליט שדרכי הטיפול כן יקבעו בוועדת אבחון. במקרה זה, תהליך הועדה זהה לוועדה רגילה תוך התייחסות למידת הסיכון שמהווה האדם לעצמו או לסביבתו.
על דרכי הטיפול  של הועדה יכולים לערער האחרים והתביעה בבית משפט בלבד ולא בועדות ערער.

הגדרות לרמות הפיגור  
רמת פיגור שכלי באדם נקבעת בהתאם ליכולת תפקודו בתחומים כגון תקשורת, עזרה עצמית, חיי יומיום, בריאות ובטיחות, תפקודים עיוניים, פנאי, תעסוקה, הכוונה עצמית, מיומנויות חברתיות ושימוש במשאבי סביבה.
ניתן להבחין במספר דרגות של פיגור שכלי: 

• פיגור קל (חינוכיים-שיקומיים): עצמאיים במרבית תחומי היומיום. זקוקים לתמיכה נקודתית בלבד במצבי שינוי או משבר.
• פיגור קל – בינוני (אימוניים): עצמאיים רק בחלק מתחומי היומיום  וזקוקים לתמיכה מוגבלת וקבועה לתקופות זמן קצרות כדי ללמוד ביצוע עצמאי יותר של מיומנויות חשובות.
• פיגור בינוני (אימוניים): זקוקים לתמיכה מוגבלת בכל תחומי היומיום הניתנת באופן קבוע לתקופות זמן קצרות כדי ללמוד ולהתאמן ולהיות מוכשרים לניצול כל יכולותיהם.
• פיגור בינוני - נמוך (טיפוליים): זקוקים לתמיכה חלקית בחלק מהתחומי היומיום, ולתמיכה מוגברת (עזרה בפועל) במילוי הצרכים אחרים.
• פיגור קשה (טיפוליים): זקוקים לתמיכה מוגברת קבועה ושאיננה מוגבלת בזמן בכל תחומי החיים כדי לתפקד באופן פעיל. ללא תמיכה שכזו הפרט אינו מסוגל למלא את צרכיו הבסיסיים.
• פיגור עמוק (סיעודיים): זקוקים לתמיכה מיידית על ידי גורם תמיכה חיצוני במילוי הפעילויות בכל תחומי החיים.