אנשים עם פיגור שכלי

למרות שפיגור שכלי הוא תופעה מוכרת כבר מתקופות קודמות של התרבות האנושית, אין עדיין הסכמה מוכרת ויחידה לגבי הגדרתה. מה שמצביע על אופייה המורכב ביותר של התופעה.

לפי הגישה המקובלת היום, הסיבות לפיגור שכלי הם שילוב של גורמים ביו-רפואיים (הפרעות גנטיות), חברתיים, התנהגותיים (פציעה של האם) וחינוכיים (חינוך וגרייה מתאימה להתפתחות) הפועלים יחד.
מבחינה סטטיסטית, בכל חברה, 0.5% מהאוכלוסייה הכללית הם אנשים עם פיגור שכלי ובעקבות כך, נחשבים לנזקקים לתמיכה במרבית תחומי החיים לאורך כל שנותיהם.

בישראל, ההגדרה הרווחת לפיגור שכלי נקבעה ע"י המחוקק שגם עיגן בחוק את הטיפול באנשים עם פיגור שכלי, כדי להבטיח שבכל מצב החברה תקפיד להתייחס לצורכיהם המיוחדים.
ההגדרה היא: "מפגר הוא אדם שמחמת חוסר התפתחות, או התפתחות לקויה של כושרו השכלי, מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול".

אדם עם פיגור שכלי הוא אינו חולה נפש, וחולה נפש הוא אינו בהכרח אדם עם פיכור שכלי.
הגדרת המחוקק מצביעה על 4 היבטים המרכיבים את הפיגור שכלי:

• התפתחותי
• כושר השכלי
• התנהגות מסתגלת
• הזדקקות לטיפול

בנוסף, ברוב ארצות העולם המערבי ובניהן ישראל, משתמשים ברמות חומרה של התופעה שלמעשה מרמזות על כמות וסוג התמיכה שהפרט זקוק להן -פיגור קל, פיגור בינוני, פיגור קשה ופיגור עמוק.

אנשים עם פיגור זקוקים לתמיכה, אולם זה לא אומר שאין להם יכולות!
עם ההתערבות והתמיכה הנכונים, הם יכולים ללמוד להשתמש ביכולותיהם באופן מלא בכל מסגרת שבה הם פועלים וחיים.

במשרד הרווחה, פועל האגף לטיפול באדם המפגר אשר באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים הפזורות ברחבי הארץ, נותן מענה וטיפול לאנשים שאובחנו ע"י וועדת האבחון כסובלים מפיגור שכלי ולמשפחותיהם.

שירותי האגף כוללים אבחון, שירותים קהילתיים לשיקום ותעסוקה,ייעוץ מיני- חברתי, תוכניות קידום  לשיפור הכישורים האישיים ופתרונות דיור וטיפול לזקוקים לסיוע מוגבר.